תקציב של צמצום, ללא בשורה אמיתית

"מכל זה אינני מבין: ימשיכו לאשפז אותי ליד במסדרון ליד השירותים או אולי יאשפזו אותי בחדר?" (עודד, טוקבק ב"דה מרקר", 24/4/13, לידיעה בנושא הרפואה הציבורית בישראל)

ה"בשורה" העולה מהטיוטה הראשונה של חוק ההסדרים שפורסמה לאחרונה הינה של צמצום ולא של הרחבה. פגיעה ברכיבים חיוניים של מערכת הבריאות הציבורית המאפשרים לה לצוף ולהתחרות במערכת הפרטית, ולא הקלה והרחבת התחרות.

לתאגידי הבריאות הוקדש בטיוטה הראשונה פרק נכבד. תאגידים אלה החלו לפעול בשנות ה-90 של המאה העשרים, מתוך אילוץ וצורך להרחיב שירותים רפואיים שממשלות ישראל לא סיפקו לאזרחים. בזכות תאגידי הבריאות, פועלים חדרי הניתוח בשיבא ובאיכילוב בהיקף מלא עד 10-11 בלילה ולא רק עד ארבע אחר הצהריים. בזכות תאגידי הבריאות צומצמה ההמתנה לניתוח מעקפים מ-9-12 חודשים למספר ימים או שעות. בזכות תאגידי הבריאות פותחו שירותים מפוארים כמו המרכז לטרשת נפוצה בשיבא, שהפך למרכז מצוינות ארצי לחולים במחלה קשה זו וכל זאת ללא עלות למטופל.

ועכשיו, על פי מגמות האוצר שהתגלו בטיוטה הראשונה של חוק ההסדרים, יש רצון להטיל הגבלות שיובילו לצמצום פעילות התאגידים, יחזירו את הגלגל לאחור, יצמצמו את מספרי הניתוחים המבוצעים בבתי החולים הציבוריים, את מספר הביקורים במרפאות, ויובילו להמתנה ממושכת לניתוחים או ביקורים אצל רופאים מומחים.

חוט השני העובר בין פרקי הטיוטה הינו של הגבלת פעילות בתי החולים הציבוריים שמשמעותה צמצום השירותים לאזרח, צמצום הבחירה החופשית במקום הטיפול ובמטפל.

לקראת דיוני התקציב, קיוויתי שנתבשר על הגדלת שיעור מיטות האשפוז לאוכלוסייה (1.89/1,000 בהשוואה לממוצע ה-OECD שהוא 3.4). הגעה לממוצע ה- OECD מחייבת תוספת 14,500 מיטות באופן מידי ולא 960 במשך שש שנים.

קיוויתי שנתבשר על קליטתם בישראל של 1,200 הסטודנטים הישראלים הלומדים רפואה בארצות הניכר, הן כסטודנטים והן כרופאים (50% מרופאי ישראל יוצאים לגמלאות תוך פחות מ-10 שנים).

קיוויתי שנתבשר כי נמצאו המשאבים להשלים את בניית חדר המיון הממוגן בברזילי הנמצא תחת איום הטילים מעזה.

קיוויתי שנתבשר כי הוחזרה לאזרחי ישראל זכות הבחירה ברופא המטפל גם בבתי החולים הציבוריים ולא רק באסותא.

הרפורמה במערכת הבריאות החולה של בריטניה שהתרחשה החל משנת 2000, והובילה לקיצור ההמתנה לניתוח החלפת מפרק הירך משנתיים לחודש, ולהמתנה של פחות מ-48 שעות לרופא המשפחה, התרחשה בזכות הרחבה תקציבית משמעותית והעלאה של ההוצאה הלאומית לבריאות מ-7.3% בשנת 2000, ל- 9.3% מהתוצר בשנת 2010.

לאחר שנים של הזנחה, נמצאת מערכת הבריאות בישראל מעבר לקו האדום, ולא תוכל לשאת צמצומים נוספים. דרושה הרחבה תקציבית שתאפשר היערכות הלאומית להזדקנות המהירה של אוכלוסיית ישראל, בנייה של בתי חולים נוספים והגדלת הקיימים, כדי שניתן יהיה להכניס את החולים מהמסדרונות לחדרים. יש צורך דחוף לטפל במשאב האנושי, רופאים ואחיות, ולהגדיל את מספרם, לאור הצניחה המסוכנת בשיעור הרופאים הנובעת מפרישה מסיבית בשנים הקרובות, ולא ניסיונות לפגוע בתנאי העסקתם.

לעם ישראל מגיעה רפואה מצוינת, במערכת הציבורית, אבל לא עוד במסדרון.

*פורסם לראשונה ב"דה מארקר"