"טיפול תרופתי מועצם יותר, בשלב מוקדם יותר, יהיה הדבר הנכון ביותר לעשות"

"הקהילה הרפואית ממתינה לתוצאות מחקר בינלאומי נרחב שבו גם השתתפה ישראל ושאמור כנראה להתפרסם בעוד שנה. בעקבות מסקנותיו, לא מן הנמנע שישונו ההנחיות לרופאים כיצד לטפל בחולי סוכרת"; כך אומר פרופ' חוליו ויינשטיין, מנהל היחידה לטיפול בסוכרת במרכז הרפואי "וולפסון" בחולון , בשיחה מיוחדת עם "דוקטורס אונלי", לרגל שבוע המודעות לסוכרת.

"המחקר המדובר נמשך כבר 5 שנים, ונקרא Verify, הוא נועד לאמת את ההנחה, שמטופלים שאובחנו כחולי סוכרת כבר בשלב הראשוני של המחלה ושיקבלו תרופה בשם יוקריאס, המשלבת מטמורפין וגלבוס, ייהנו מאיזון טוב יותר של רמת הסוכר בדמו", אומר פרופ' ויינשטיין.

לדבריו, טיפול זה עשוי להחליף את הטיפול הסטנדרטי, הכולל נטילת מטמורפין בלבד. "מצופה מהטיפול המשולב שיפחית סיבוכים ובראש ובראשונה את הסיבוכים הקרדיו-וסקולאריים", ציין פרופ' ויינשטיין.

הוא הוסיף, כי ממחקר שפורסם באוגוסט השנה בכתב העת Cardiovascular Diabetology, בו נעשה מעקב אחר יותר מ-105 אלף מטופלים בבריטניה, עלה כי 26% מהמאובחנים בסוכרת חדשה שטופלו רק בטיפול הסטנדרטי נשארו לא מאוזנים מבחינה גליקמית. המחקר העלה עוד, כי אם לא נרשמה להם תרופה נוספת להעצמת הטיפול כבר במהלך השנה הראשונה שלאחר האבחנה – היה להם סיכון גבוה יותר ב-38% לאירוע קרדיו-וסקולרי חריג, לעומת המטופלים שנרשמה להם תרופה נוספת לשם העצמת הטיפול, עוד בשנה הראשונה מעת אבחון מצבם.

"הסיכון העיקרי של חולי סוכרת הוא אירוע קרדיווסקולארי; 70% מחולי הסוכרת הולכים לעולמם בעקבות אירוע קרדיו-וסקולארי"

"חייבים להדגיש", אמר פרופסור ויינשטיין, "הסיכון העיקרי של חולי סוכרת הוא אירוע קרדיווסקולארי – לא רק התקף לב, אלא גם אירוע מוחי. 70% מחולי הסוכרת הולכים לעולמם בעקבות אירוע קרדיו-וסקולארי. אנחנו כבר יודעים שכאשר חולה סוכרת מטופל עוד בשנה הראשונה שלאחר האבחון, באופן אינטנסיבי שמביא להורדת ערכי הסוכר בדם שלו לרמות דומות ככל האפשר לאלו של אדם בריא, וכשמצליחים לנרמל את רמת הסוכר בעשור הראשון של המחלה, תהיה לכך השפעה מיטבית ארוכת-טווח. היא תתבטא 40-20 שנה לאחר מכן. תהיה הפחתה משמעותית עד כדי 50% באירועים קרדיו-וסקולאריים".

"לעומת זאת, הוסיף, "כאשר למטופל היו 30 שנות סוכרת לא מאוזנת ולפתע הוא מחליט להיות 'ילד טוב' ולקבל טיפול – מתברר שלמעשה 'איחר את הרכבת'. הסיבה היא שמה שמכונה 'זיכרון מטבולי' - חלף.

"השנים הראשונות שלאחר האבחון הן פרק הזמן הכי-קריטי להשגת איזון ברמת הסוכר, שיתבטא ברווח ברור: הארכת תוחלת החיים של האדם והימנעות מאירוע לבבי או מוחי".

"כאשר למטופל היו 30 שנות סוכרת לא מאוזנת ולפתע הוא מחליט להיות 'ילד טוב' ולקבל טיפול – מתברר שלמעשה 'איחר את הרכבת'"

"בעיה אחרת שאני רוצה לציין", הוסיף פרופסור ויינשטיין, "היא תופעת האינרציה הקלינית. במלים אחרות: כשרופאים לא משנים את הטיפול התרופתי לחולה, למרות שיש צורך בו. מדובר, לצערי בסוג של קיבעון מחשבתי קליני. המחקר הנ"ל המחיש זאת".

"סוכרת היא מחלה שאיננה מלווה בכאב. אין הבדל תסמיני כשמדובר ברמת סוכר של 100 או 200 מ"/ד"ל. אבל המחלה הזאת פוגעת ומתקדמת. היא בהחלט תלוית-זמן בכל הנוגע להשפעת הטיפול. לא תמיד החולה מבין זאת. בדקות הספורות של ביקור אצל רופא, לא תמיד האחרון מצליח להסביר את הסוגיה הזאת בסבלנות הדרושה", אמר פרופ' ויינשטיין.

"אני בהחלט מסכים עם הנחות הבסיס של המחקר הבריטי, וסבור שאילו נערך דומה לו בארץ היו מתקבלות תוצאות די דומות. משום ששכיחות הסוכרת בישראל ובבריטניה - דומה. התזונה המערבית וצריכת הג'אנק פוד דומים. לדעתי האנגלים אמורים להיות אולי יותר פעילים מבחינה גופנית מאשר הישראלים. בנוסף, בהומור אני יכול לומר כי ייתכן שהסטרס היחיד שמשפיע על הבריאות שם היא השאלה העקרונית אם לקחת מטרייה או לא. זאת, לעומת הסטרס שקיים אצלנו בארץ בלי ספק כתוצאה מהמצב הביטחוני. המצב מגביר את האדרנלין בדם וכאשר זה מצב כרוני, עולה רמת הסוכר".

"כ-50-30% מהמאושפזים במחלקות הפנימיות הם חולי סוכרת", הוא אומר, "מבין כל 3 חולים במחלקה למחלות לב, יהיה לפחות 1 סוכרתי. בטיפול נמרץ – כנ"ל. סוכרת, חובה לחזור ולהדגיש, היא מחלה שמלווה תמיד בתחלואה קשה נוספת. היא מהווה נטל כספי עצום על מערכות הבריאות – כ-20% מהוצאות המערכת מתועלות לטיפולים בסיבוכיה. 400 מיליון בני אדם בעולם חולים בסוכרת והיא המחלה הלא-מדבקת הראשונה שהוגדרה כמגפה עולמית".

"היעד צריך להיות לדבוק ברעיון של הזיכרון המטבולי, שיש לטפל בו כיאות בעשור הראשון שלאחר האבחון"

"כלכלני בריאות טוענים, כי אם לא יימצאו דרכים לבלום את התקדמותה – המערכות הבריאותיות בעולם שיכניסו לשימוש טכנולוגיות מתקדמות וחדשניות יותר - שהן גם יקרות יותר - פשוט יקרסו מבחינה כלכלית. זה איום מהותי על עתידן.

"מכל הסיבות הללו, טיפול מועצם יותר בשלב מוקדם יותר ומניעה – יהיו הדבר הנכון ביותר לעשות, גם משום שזה יהיה יותר זול. היעד צריך להיות לכן לדבוק ברעיון של הזיכרון המטבולי שיש לטפל בו כיאות בעשור הראשון שלאחר האבחון ולהביא בהקדם את החולה לאיזון גליקמי מרבי".

"וראוי לזכור גם את העובדה הזאת: מי שמאוזן לא ימשיך להיות במצב הזה לאורך כל השנים. עליה ברמת הסוכר בדם תופיע בשלב כלשהו בחיים והיא תדרוש התייחסות וטיפול נאות. הסיבה: מספר התאים מיצרי האינסולין בלבלב קטן עם השנים. זה חלק מתהליך ההזדקנות. אלא שכאשר אדם מאובחן כחולה סוכרת – זה קורה אצלו יותר מוקדם וקצב הפחתת התאים, מהיר יותר.

"לכן, כאשר רופא בודק מטופל הוא חייב לזכור כי יש להתאים לו את הטיפול בהתאם למצבו בכל נקודת זמן. מה שהיה טוב אשתקד – לא בהכרח יהיה טוב למטופל השנה. כשיש עליה במשקל יהיה לכך ביטוי ברמת הסוכר. גם במחקר הבריטי צוין כי 22% מהחולים נאלצו לחכות שנתיים ואף יותר לפני שנרשמה להם תרופה נוספת להעצמת הטיפול – ולדעתי חלון-הזמן המטבולי שלהם, ניזוק".