פוטנציאל יצירת תרומבין ויצירת ופירוק קריש בפלזמה נפגעים במטופלים עם דימום מסיבה לא ידועה

עבור חלק גדול של מטופלים עם נטייה קלה עד בינונית לפתח דימומים, אין לרפואה את הכלים להעניק אבחנה מדויקת. במילים אחרות, אנשים רבים סובלים מהפרעה המוגדרת כדימום ללא סיבה ידועה.

החוקרים ניסו לבחון את הפגמים ביצירת תרומבין וביצירת ופירוק קריש בפלזמה, במטופלים עם דימום מסיבה לא ידועה, מביו-בנק המתעסק בדימומים בווינה (Vienna Bleeding Biobank).

החוקרים אספו נתונים על יצירת התרומבין ומאפייני הקרישים בפלזמה, עבור 382 נבדקים עם דימום מסיבה לא ידועה. הנתונים עברו השוואה עם נתונים של 100 נבדקי בקרה בריאים ו-16 מטופלים עם רמת פעילות פקטור 8 של 50% או פחות.

החוקרים מצאו כי יצירת התרומבין נפגעת באופן משמעותי במטופלים עם דימום מסיבה לא ידועה, בהשוואה לנבדקים בריאים. הפגיעה באה לידי ביטוי בזמן השיהוי וזמן עד לפיק (Time to peak = TTP), כמו גם בירידה ביצירה המקסימלית של תרומבין, אינדקס הזרימה (Velocity index = VI), והאזור מתחת לעקומה (Area under the curve). הערכת יצירת הקריש ופירוקו במטופלים עם דימום מסיבה לא ידועה, הדגימה קצב יצירת קריש מופחת, מה שהוביל ל-TTP מוארך, ספיגה מוגברת וזמן פירוק קריש קצר יותר, בהשוואה לנבדקים בריאים. כאשר ערכו השוואה בין חולים עם פעילות פקטור 8 של 50% או פחות, לבין נבדקים עם דימום מסיבה לא ידועה, הפרמטרים של יצירת תרומבין ויצירת קריש ופירוקו, היו או טובים יותר או פגועים באופן זהה. חומרת הדימום לא נמצאה כקשורה לפרמטרים של יצירת תרומבין, או יצירת קריש ופירוקו.

החוקרים הגיעו למסקנה כי מטופלים עם דימום מסיבה לא ידועה, הם בעלי יכולת קרישת דם מופחתת. עובדה זו באה לידי ביטוי בפוטנציאל מופחת ליצירת תרומבין, קצב יצירת קריש נמוך יותר וקצב פירוק קריש ועכירות גבוהים יותר. ממצאים אלו יכולים בהחלט להסביר את הנטייה המוגברת שלהם לדמם. בדיקות העוקבות אחר פרמטרים אלו יכולות להתריע לרופאים על פגיעה ביכולת קרישת הדם, ולסייע להם לשקול מצבים בהם בדיקות תפקודי קרישה רגילות לא חושפות את הנטייה הקלינית לדמם.

מקור: 

Hofer, S. et al. (2019). Journal of Thrombosis and Haemostasis. https://doi.org/10.1111/jth.14529