בכירים במערכת הבריאות מתחו אתמול ביקורת על המערך החשאי לאשפוז ביתי של חולי קורונה קשים במגזר החרדי, כאשר אין על כך פיקוח ולרשויות המדינה לא ידוע על מימדי התופעה.
עוד בעניין דומה
פרויקטור הקורונה, פרופ' רוני גמזו, אמר אתמול לערוץ 12: "על אף שיש מחלות המאפשרות טיפול ביתי גם במצב קשה, הקורונה איננה אחת מהן. קריסה מיידית ומהירה באופן בלתי נשלט יכולה להתרחש בכל רגע. ראיתי שזה קורה. לכן, אין זה נכון להעניק טיפול ביתי לחולה במצב קשה והוא חייב להימצא תחת השגחה רצופה בבית חולים, במחלקה ייעודית".
פרופ' גליה רהב, מנהלת המחלקה למחלות זיהומיות ב"שיבא", אמרה: "התופעה היא נוראה. לא ייתכן שתהיה מדינה בתוך מדינה. קריטי לעקוב אחרי החולים כדי לדעת איך הם מגיבים לתרופות מסוימות שאי אפשר לתת אותן בבית. מי הם אנשי הצוות הרפואי בארגוני המתנדבים הללו? מי מפקח עליהם? מאיפה יש להם תרופות? האם יש שם נהלים לבדיקות ולמיגון? האם הם מסכנים עובדי מעבדות כשהם מעבירים אליהם בדיקות דם של חולי קורונה? בעיני כל זה לא תקין. זה מפחיד אותי".
פרופ' רהב גם מצאה יתרונות באשפוז הביתי ועל פי הדיווח של ענבר טויזר בערוץ 12, המליצה למדינה לקחת אחריות על המערך הזה: "צריך להיות אשפוז בית, אבל מוסדר, שקוף ותחת פיקוח משרד הבריאות".
בדיווח נוסף של רוני לינדר הבוקר (ג') ב"דה מרקר", שהתייחסה גם לכך שהאדמו"ר מבעלז קיבל טיפול VIP לקורונה בביתו , התבטאו בכירים אחרים במילים: "זו ממש רולטה רוסית, חולים אלה ישלמו בחייהם".
יו"ר איגוד מנהלי המחלקות הפנימיות, פרופ' אבישי אליס מ"בילינסון", אמר: "החולים האלה מתעתעים. מצבם יכול להידרדר בתוך שעות". רופא אחר התבטא: "מחולל החמצן הביתי ממסך את ההידרדרות במצב החולה. גם אם יש אולי כאלה שמצבם משתפר באופן ספונטני, אחרים עלולים לשלם בחייהם".
מומחי רפואה אחרים ציינו כי "אם נכון היקף התופעה הזאת, אלפי חולים במצב בינוני וקשה, רובם ככולם מהחברה החרדית, לא מגיעים בכלל לידיעתה של מערכת הבריאות, הרי שהדבר מעוות לחלוטין את תמונת המצב שאליה מתייחסים מקבלי ההחלטות. הכאוס הזה עלול ליצור בלבול, חוסר ודאות וקושי לקבוע מדיניות מבוססת נתונים, למרות מאמצים רבים שמושקעים בכך".
פרופ' יונתן הלוי, נשיא "שערי צדק" אמר: "התופעה פסולה ומסוכנת. אני מבין את הקושי בבידוד מוחלט ובריחוק מבני משפחה, אבל מבתי החולים אנשים יוצאים על הרגליים. להשאיר חולה קשה בביתו זו ממש סכנת נפשות. לא ייתכן שנוסף ליותר מ-800 החולים הקשים שידוע כי הם מאושפזים בבתי החולים, יהיו עוד 170 שעליהם לא ידוע".
פרופ' שלמה וינקר, ראש חטיבת הרפואה בקופת חולים לאומית, ציין כי לא הופתע וכי הוא "זה קצה הקרחון של התופעה והיא מסוכנת מאוד למטופל ולסביבתו". עוד אמר: "במאה שערים יש קבוצה שלא מבוטחת בקופות החולים ולא מכירה במדינת ישראל וברשויות המדינה. על משרד הבריאות להילחם בתופעה כי האנשים הללו מדביקים אחרים. חולה במצב קשה לא יכול להיות מאושפז בביתו. אין היום פרוטוקולים רפואיים לטיפול בבית בתרופות של בית חולים. אלו דורשות ניטור של 24 שעות ביממה, מפני שהחולים עלולים להידרדר מהר מאוד. אלה חולים שצריכים להיות תחת השגחה צמודה בבית חולים".
פרופ' גבי ברבש העלה שתי הסתייגויות. האחת, לגבי טיב ההכשרה של המטפלים בחולים והאחרת בנוגע לבקרת האיכות. "נכון להיום, אין למשרד הבריאות הנחיות לגבי טיפול ביתי בחולי קורונה. כל קופת חולים עושה מה שהיא מבינה עד שמגיעים לקו ההגדרה של חולה קשה. אני חושב שחשיפת התופעה צריכה לשמש חומר למחשבה למי שאחראי על השירות הקהילתי במדינת ישראל. הייתי הולך ללמוד מה קורה שם כדי לשפר את מה שהם עושים וגם לבדוק האם יש דרך לטפל בחולים בקהילה בצורה שונה".