מחקרים COVID-19

Nature: החיסון לקורונה משפר את חסינות הגוף לנגיף לטווח ארוך

תוצאות שני מחקרים אמריקאיים חדשים מחזקות דיווחים קודמים בספרות המקצועית: החסינות שנוצרת בקרב מחלימים ובקרב מקבלי תרכיב החיסון לקורונה היא לתקופה ממושכת

חיסון לקורונה. אילוסטרציה

החסינות מפני נגיף הקורונה נמשכת לפחות שנה אחת מאז קבלת תרכיב החיסון וייתכן אף שלכל החיים, משום שהחיסון משפר אותה. כך עולה משני מחקרים חדשים שנעשו בארה"ב.

הממצאים הללו עשויים לצמצם את החשש שההגנה מפני הנגיף היא לטווח קצר, כך דיווח אמש (ד') "ניו יורק טיימס" בהתבסס על דו"ח מחקר שפרטיו פורסמו ב-Nature, וגם על מחקר אחר שפורסם בשלב זה באתר BioRxiv למחקרים ביולוגיים שטרם עברו ביקורת עמיתים.

שני המחקרים טוענים כי רוב האנשים שהחלימו מקוביד-19 ולאחר מכן חוסנו לא יזדקקו לתרכיב בוסטר. אולם, אנשים שרק התחסנו ולא נדבקו  כנראה יזדקקו לקבל חיסון וכמו כן מיעוט שנדבק אבל גופם לא ייצר תגובה חיסונית (נוגדנים) נמרצת. שני המחקרים נעשו על אנשים שנחשפו לנגיף לפני שנה.

המחקר ב-Nature התמקד בתאי הזיכרון בפלזמת מח העצם - Long-lived bone marrow plasma cells (BMPCs) - שנבדקו בקרב 77 חולי קורונה קשים. המחקר השני, שפורסם בדיווח מקוון לאתר למחקרי ביולוגיה, מצא שתאי זיכרון B "ממשיכים להתבגר ולהתחזק לפחות 12 חודשים לאחר הידבקות בזיהום".

שני המחקרים מחזקים את עמדת מומחים ודיווחים בספרות המקצועית לפיה נראה כי החסינות שנוצרת בקרב מחלימים או מקבלי תרכיב החיסון היא "לטווח זמן ארוך". לא ידוע בשלב זה כיצד חסינות טבעית זאת תתנהל כאשר הנגיפים  הללו עוברים שינוי, מוטציה, מדי כמה שנים. כלומר, טרם נפתרה סוגיית הוריאנטים של הנגיף בכל הנוגע לתאי הזיכרון B.

דו"ח המחקר הביולוגי הובל על ידי ד"ר מישל נוסנצווייג מהמחלקה לאימנולוגיה באוניברסיטת רוקפלר בניו יורק ואילו הדיווח ב-Nature הוא על ממצאי מחקר שנעשה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס. מחברו הראשון של המחקר, שהובל בידי ד"ר עלי אלבדי, הוא ד"ר ג'קסון טרנר מהמחלקה לאימונולוגיה ופתולוגיה.

במחקר נעשתה אנליזה של כמה דגימות דם מ-77 חולי קורונה בפער של שלושה חודשים בין דגימה אחת לשנייה. הראשונה, חודש לאחר שנדבקו בנגיף. רק שישה מהם אושפזו וכל השאר הציגו סימפטומים קלים. רמות הנוגדנים ירדו במהירות ארבעה חודשים לאחר ההידבקות והמשיכו לרדת באיטיות בחודשים שלאחר מכן, אבל נראה שהירידה הזאת היא סימן להיחלשות החסינות כמצופה.

החוקרים מסבירים שאם הדם ממשיך להכיל כמויות גדולות מאוד של נוגדנים בתגובה לכל פתוגן שהגוף נחשף אליו, עד מהרה מצב זה יעבור טרנספורמציה ל"בוץ עבה". רמות הנוגדנים בדם יורדות בעקבות זיהום אקוטי אבל תאי הזיכרון B נשארים במנוחה במח העצם ונכונים להיכנס מיד לפעולה בעת הצורך. תאי הזיכרון ממשיכים אז לשגשג והנוגדנים שהם יוצרים מתפתחים ליכולת לנטרל אפילו קבוצה גדולה ורחבה של וריאנטים. המוטציה המתמשכת הזאת היא כנראה תוצאה של חתיכה קטנה של הנגיף שאותה מבודדת המערכת החיסונית כיעד פרקטי של פעילותה.

שנה לאחר היהדבקות, פעילות הנטרול בקרב מטופלים בניסוי שלא התחסנו בתרכיב החיסון היתה נמוכה כנגד כל הצורות של הנגיף, כאשר הירידה הגדולה ביותר היתה נגד הוריאנט הדרום אפריקאי. עם זאת, תרכיב החיסון הגביר באופן מובהק את רמות הנוגדנים ובכך ניתן אישור נוסף למחקרים קודמים שנעשו  בנושא זה. החיסון הגביר את יכולת הנטרול של הגוף כדי פי 50, וזה בדיוק מה שהמומחים ציפו שיתרחש: תגובה טובה של תאי הזיכרון B.

נושאים קשורים:  חיסון לקורונה,  חדשות,  19-COVID,  מחקרים
תגובות
אנונימי/ת
27.05.2021, 23:36

תופעת זיכרון חיסוני ידועה כבר מספר עשורים בתגובה לפתוגנים מרובים, אולי למרביתם. אבל במקרה דנן משום מה נתפסו בטעות , או בטיפשות או חלילה בכוונת מכוון דווקא לכייל הנוגדנים בדם. למה? אולי כי זה קל לבדוק, זיכרון חיסוני ופעילות תאי T קשה יותר לבדוק. אז נשום מה כמעט ביטלו אותם.