דעות

מצב חירום? הקלות הבלתי נסבלת של שימוש בנשק יום הדין

ההכרזה של ה-WHO על "מצב חירום" בשל התפרצות אבעבועות הקוף עלולה להוביל לאדישות ולאנטגוניזם כאשר תהיה תחלואה שבאמת תאיים על בריאות הציבור, שכבר עייף מאזהרות ומהתרעות

החיסון המלא לאבעבועות הקוף ניתן בשתי מנות, אך הכוונה, נכון לעתה, היא לתת מנה אחת בלבד ולחסן באופן חלקי כמה שיותר אנשים. צילום: דוברות מכבי

בעקבות דיון בוועדת החירום של ארגון הבריאות העולמי החליט מנכ"ל הארגון להכריז על התפרצות אבעבועות הקוף כ"מצב חירום". אם באמצעות ההכרזה על מצב חירום רצה ארגון הבריאות העולמי לייצר כותרות בתקשורת העולמית - אז המטרה הושגה. עם זאת, עצם השימוש בהכרזה על מצב חירום כאקט כמעט יחצ"ני על מנת לייצר קשב תקשורתי וממשלתי כדי לגייס משאבים להתמודדות עם התחלואה - זה מהלך שעשוי להתברר בעתיד כשגוי. מדובר במהלך שעשוי לשחוק עוד יותר את אמון הציבור. בפועל, זה ביטוי נוסף לארסנל כלים מיושן שעומד לרשות ארגון הבריאות העולמי בהתמודדות עם מציאות מתפתחת ומורכבת בתחום בריאות הציבור.

כבר בראשית הדברים חשוב לומר: אבעבועות הקוף היא מחלה מידבקת מאוד לא נעימה. אדם אשר נדבק עלול לסבול מכאבים עזים והאבעבועות אף יכולות להותיר צלקות על פני העור. אצל אוכלוסיות פגיעות (נשים בהריון, ילדים, מדוכאי חיסון וכיו"ב) המשמעות של הדבקה עלולה להיות סיכון חמור יותר – במקרים נדירים מאוד אפילו כדי מוות. לכן, אין מחלוקת שמערכת הבריאות חייבת לתת את הדעת לתחלואת אבעבועות הקוף ולנקוט צעדים אמיתיים במטרה לצמצם את פוטנציאל ההדבקה ולמגר את התחלואה. נכון להיום נראה שמשרד הבריאות מגיב בצורה אחראית ונוקט פעולות נכונות - לדוגמה, הזמנת חיסונים. כך גם קופות החולים שמבצעות בתקופה האחרונה פעולות שבכוחן לאתר ולנטר תחלואה באוכלוסיה.

נראה שההגדרה '"מצב חירום" היא פריבילגיה ששמורה בעיקר כשהתחלואה מתחילה להטריד את מדיניות המערב. כי כל עוד בני אדם מתים בחצר האחורית של העולם, מדינות המערב אינן מזהות את הדחיפות והחירום

מאז שנת 2005 (עת נוצרו התקנות והמנגנון שמאפשרות הכרזה על מצב חירום) הכריז ארגון הבריאות העולמי שש פעמים על מצב חירום - סיטואציות שלרוב התקיימו כשתחלואה אנדמית חצתה את גבולות אפריקה והחלה להטריד את מדינות המערב. מצב החירום מעניק להמלצות ארגון הבריאות העולמי מעמד חשוב יותר, הגם שאינו מחייב. חרף העובדה שישנן מחלות מידבקות שמדי שנה קוטלות מאות ואלפי בני אדם, נראה שההגדרה "מצב חירום" היא פריבילגיה ששמורה בעיקר כשהתחלואה מתחילה להטריד את מדיניות המערב. כי כל עוד בני אדם מתים בחצר האחורית של העולם, מדינות המערב אינן מזהות את הדחיפות והחירום.

בשנתיים האחרונות הציבור בישראל, כמו גם במרבית מדינות העולם, חווה סיטואציה ייחודית שהותירה אותו עייף, שחוק וגדוש ביחס לכותרות על מצבי חירום בריאותיים. לציבור קשב מינימלי ועוד פחות מכך סבלנות ביחס לדרמות נגיפיות. לכן, חשוב כל כך למסגר את השיח המקצועי במרחב הציבורי בצורה נכונה ומדויקת. אחרת, החשש הוא שבעתיד אנחנו נחזה באפקט הפוך, בהתנהגות ציבורית של אדישות ואפילו אנטגוניזם כלפי הודעות והכרזות על מצבי חירום בריאותיים, גם כשתהיה תחלואה שבאמת תאיים על בריאות הציבור.

כדי שלא לעייף ולשחוק את אמון הציבור, ההכרזה על מצב חירום מקומי או עולמי בתחום הבריאות צריכה להיות שמורה רק לאותם מקרים מיוחדים שבהם יש חשש קרוב לוודאי לפגיעה משמעותית והיקפית בבריאות הציבור. כך לדוגמה מצבים שבהם מתפרצת תחלואה מוכרת עם מידבקות גבוהה וסיכון מאוד גבוה, או מצבים שבהם מתפרצת תחלואה לא מוכרת שמעוררת דאגה בינלאומית לבריאות הציבור (Covid-19 לדוגמה). חשוב להפנים כי ההכרזה על מצב חירום היא בבחינת נשק יום הדין ולכן למען בריאות הציבור חשוב לעשות שימוש מדויק ומושכל בכלי ייחודי ודרמטי זה.

הכותב הוא מומחה למדיניות בריאות ומרצה בבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב ובפקולטה לניהול מערכות בריאות במכללה האקדמית נתניה

(המאמר התפרסם לראשונה במאקו, חדשות N12)

נושאים קשורים:  ארגון הבריאות העולמי,  מצב חירום,  אבעבועות הקוף,  בריאות הציבור,  דעות,  חדשות,  ד"ר עדי ניב יגודה
תגובות
02.08.2022, 15:20

קוביד-19 איננו הדוגמה. גם לא בדיעבד.
אגב, אנחנו בישראל עדיין ב"מצב חירום"