צוותי בתי חולים משקיעים זמן רב ומאמצים כבירים על מנת להגן על חולים מפני הידבקות בזיהומים. שיטות ההגנה מגוונות וכוללות החל מהיגיינת ידיים, דרך חדרי בידוד וכלה בתברואה סביבתית קפדנית. למרות המאמצים הללו, זיהומים רבים עדיין מתרחשים בבתי חולים, כשהשכיח שבהם נגרם על ידי החיידק Clostridioides difficile, או C. diff, שאשם בכמעט חצי מיליון זיהומים בארה"ב מדי שנה.
עוד בעניין דומה
מחקר חדש שפורסם ב-Nature Medicine הראה כי בשונה ממה שהיה נהוג לחשוב עד כה, יכול להיות כי זיהום ב-C. diff עשוי להיות פחות עניין של העברה בתוך בית החולים, ויותר תוצאה של מאפיינים הקשורים לחולים עצמם.
המחקר כלל למעלה מ-1,100 חולים, כשקצת יותר מ-9% מהם היו עם זיהום ב-C. diff. באמצעות ריצוף גנומי (whole genome sequencing) של 425 זני C. difficile שבודדו מכמעט 4,000 דגימות צואה, הושוו הזנים זה לזה כדי לנתח את תבנית התפשטותם. מממצאי הריצוף עלה כי היו מעט מאוד עדויות לכך שהזנים של C. diff שנמצאו היו זהים, מה שעשוי לרמוז על הידבקות בזיהום בין כותלי בית החולים. למעשה, תועדו רק שש הדבקות נתמכות מבחינה גנומית במהלך תקופת המחקר.
עורכי המחקר ציינו כי "למרות היחס שקיבל C. diff כגורם המוביל לזיהומים הקשורים לטיפול רפואי בארה"ב, ישנם פערים גדולים בהבנתנו את החשיבות היחסית של מסלולים שונים המובילים לזיהום בבתי חולים. במחקר זה, ביקשנו לשפר את ההבנה לגבי התרומה של מטופלים הנושאים באופן אסימפטומטי את C. diff בעת האשפוז לזיהומים בבית חולים".
החוקרים הוסיפו כי "לשם כך ביצענו מחקר מקיף ובדיקת תרבית יומית עבור נשאות ב-C. diff של כמעט כל חולה שאושפז ב-ICU בארה"ב במשך תקופה של תשעה חודשים. הניתוחים הגנומיים, המיקרוביולוגיים והאפידמיולוגיים המשולבים שלנו מצאו שרק 1% (שישה מתוך 584) מהמטופלים שבדקנו שאושפזו בטיפול נמרץ במהלך תקופת המחקר היו קשורים מבחינה גנומית בהדבקות ב-C. diff בהעברה צולבת".
הנתונים מראים, מציינים החוקרים, כי להתערבויות המתמקדות במניעת מעבר מקולוניזציה לזיהום גלוי תהיה השפעה רבה יותר על הפחתת הסיכון ללזיהום ב-C. diff מאשר השקעת משאבים נוספים שמטרתם למנוע העברה צולבת".
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
