סמגלוטייד ודפגליפלוזין בחולי סוכרת מסוג 2 בעלי פתופיזיולוגיה שונה

ההבנה המוגבלת של ההטרוגניות בתגובת הטיפול לתרופות נגד סוכרת תורמת להידרדרות מטבולית ולסיבוכים קרדיווסקולריים, מה שמדגיש את הצורך בטיפול מותאם אישית. למרות שנעשו לאחרונה ניסיונות לסווג סוכרת לתתי קבוצות, התועלת של ריבוד כזה בחיזוי תגובה לטיפול אינה ידועה.

במחקר הוכללו 239 חולי סוכרת מסוג 2 (74 נשים ו-165 גברים) ומאפיינים של סוכרת חמורה חסרת אינסולין (SIDD) או סוכרת חמורה עמידה לאינסולין (SIRD). החולים חולקו באופן אקראי לטיפול עם קולטן פפטיד-1 דמוי גלוקגון, אגוניסט לסמגלוטייד או בדפגליפלוזין, מעכב נתרן-גלוקוז קוטרנספורטר 2, למשך 6 חודשים (תווית פתוחה). התוצא העיקרי היה שינוי בהמוגלובין מסוכרר (HbA1c).

סמגלוטייד גררה ירידה גדולה יותר ברמות ה-HbA1c בהשוואה לדפגליפלוזין (הבדל ממוצע, 8.2 mmol mol−1; רווח בר סמך 95%, 10.0- עד 6.3- -1 mol ,mmol), עם השפעה בולטת באלו עם SIDD. לא נצפה הבדל בתופעות הלוואי בין חולים עם SIDD ואלו עם SIRD. אנליזה של תוצאים משניים הראתה ירידה גדולה יותר בריכוזי הגלוקוז בצום ולאחר ארוחה בתגובה לסמגלוטייד בחולים עם SIDD מאשר באלו עם SIRD והשפעה בולטת יותר על גלוקוז לאחר ארוחה על ידי דפגליפלוזין בחולים עם SIDD מאשר באלו עם SIRD. עם זאת, לא נמצאה אינטראקציה משמעותית בין הקצאת התרופה לבין תת הקבוצה SIDD או SIRD. לעומת זאת, מדדים מתמשכים של אינדקס מסת גוף, לחץ דם, הפרשת אינסולין ותנגודת לאינסולין היו שימושיים בזיהוי אלו שצפויים להיות בעלי השיפור הגדול ביותר בשליטה גליקמית ובגורמי סיכון קרדיווסקולריים על ידי הוספת סמגלוטייד או דפגליפלוזין.

החוקרים הסיקו כי הערכה שיטתית של משתנים פתופיזיולוגיים מתמשכים יכולה להנחות את חיזוי תגובת הטיפול לתרופות אלו ולספק יותר מידע מאשר תת-קבוצות מרובדות.

מקור:

Dwibedi, C., Ekström, O., Brandt, J. et al. Randomized open-label trial of semaglutide and dapagliflozin in patients with type 2 diabetes of different pathophysiology. Nat Metab 6, 50–60 (2024). https://doi.org/10.1038/s42255-023-00943-3