חולי vWD העוברים ניתוח מטופלים באופן שגרתי בתרכיז של פקטור וון וילברנד (vWF) /פקטור VIIIי(FVIII) כדי לשלוט בסיכון לדימום, אך אין הסכמה לגבי המינון האופטימלי.
עוד בעניין דומה
לאחרונה, פורסמו בכתב העת Blood Coagulation And Fibrynolysis, ממצאיו של מחקר בו חוקרים ביקשו לבחון את היעילות והבטיחות של מינונים מותאמים של תרכיז vWF/FVIII בהתאם לסיכון לדימום הקשור להתערבות בחולי vWD שעוברים ניתוח.
החוקרים ביצעו אנליזה רטרוספקטיבית של חולי vWD שעברו פרוצדורות כירורגיות במרכז להמופיליה. המטופלים קיבלו תרכיז vWF/FVIII. מינון ומשך הטיפול היו תלויים בסוג ההתערבות (דנטלית, גינקולוגית, בטן או אורתופדית/טראומטית) וסיכון לדימומים (בינוני/גבוה).
במחקר הוכללו 83 פרוצדורות כירורגיות (42 מטופלים). מינוני העמסה חציוניים של תרכיז vWF/FVIII לפני הניתוח היו 29.9 IU/kg ו-35.7 IU/kg עבור התערבויות עם סיכון בינוני (16 חולים) או גבוה (67 חולים), בהתאמה. המינון החציוני הניתוחי היה הגבוה ביותר בניתוחים אורתופדיים או ניתוחים הקשורים לטראומה (140 IU/kg) והנמוך ביותר בהתערבויות דנטליות או גינקולוגיות (76.4 IU/kg ו-80.0 IU/kg, בהתאמה). במהלך המעקב לא נצפו דימומים או סיבוכים אחרים ב-95% מהחולים.
החוקרים הסיקו כי מינונים מותאמים אישית של תרכיז vWF/FVIII בהתאם לסיכון לדימום הקשור להתערבות היו יעילים במניעת דימום לאחר ניתוח, עם מעט סיבוכים שנצפו. מינונים אלה עשויים לשמש כהנחיה בטיפול קליני שגרתי.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
