גישות עדכניות לאבחון וטיפול בבקטרמיה מסטפילוקוקוס אוראוס

בקטרמיה (זיהום דם) הנגרמת מחיידק סטפילוקוקוס אוראוס מהווה סיבה מובילה לתמותה ברחבי העולם, עם שיעור תמותה של 15% עד 30%. צוות חוקרים מאוסטרליה ומארה"ב פרסם לאחרונה בכתב העת JAMA Network סקירה מקיפה על האתגרים והגישות העדכניות בטיפול במצב קליני מסכן חיים זה, האחראי לכ-300 אלף מקרי מוות מדי שנה.

סטפילוקוקוס אוראוס (חיידק גרם חיובי) מאופיין ביכולתו ליצור זיהומים מטסטטיים בגוף ביותר משליש מהמקרים. הסיבוכים הנפוצים כוללים אנדוקרדיטיס (דלקת פנימית של הלב) (כ-12% מהמקרים), דלקת מפרקים זיהומית (7%), דלקת עצם בחוליות (כ-4%), מורסה אפידורלית בעמוד השדרה ובאזורים שונים בגוף ותסחיפים זיהומיים לריאות. החיידק יכול גם להתיישב על מכשירים רפואיים מושתלים.

במטופלים מופיעים לרוב חום או תסמינים הקשורים להתפשטות הזיהום, כמו כאבים בגב, במפרקים, בבטן או בגפיים ושינויים במצב ההכרה. גורמי הסיכון המרכזיים כוללים מכשירים תוך-וסקולריים כמו מכשירים קרדיאליים מושתלים ונקזי דיאליזה וסקולריים, הליכים כירורגיים שבוצעו לאחרונה, שימוש בסמים בהזרקה, סוכרת וזיהום קודם בסטפילוקוקוס אוראוס. זיהום דם שנמשך מעל 48 שעות קשור לסיכון תמותה של 39% תוך 90 יום.

האבחון נעשה באמצעות בדיקות דם לתרבית. הסקירה ממליצה כי כל המטופלים עם זיהום דם מסוג זה יעברו אקו לב, ובמקרים מסוימים - כמו בזיהום מתמשך, חום מתמשך, או כשיש סימנים להתפשטות הזיהום - יש צורך באקו לב מיוחד דרך הוושט. בדיקות הדמיה נוספות, כמו CT או MRI, מומלצות על בסיס תסמינים וסימנים מקומיים של זיהום מטסטטי.

החיידק מסווג כרגיש למתיצילין (MSSA) או עמיד למתיצילין (MRSA) בהתבסס על רגישותו לאנטיביוטיקה מקבוצת הבטא-לקטאם. הטיפול הראשוני בבקטרמיה מסוג זה כולל בדרך כלל אנטיביוטיקה הפעילה נגד MRSA כמו ונקומיצין או דפטומיצין. לאחר קבלת תוצאות בדיקת הרגישות לאנטיביוטיקה, יש להתאים את הטיפול: צפזולין או פניצילינים אנטי-סטפילוקוקליים עבור MSSA, וונקומיצין, דפטומיצין או צפטוביפרול עבור MRSA.

מחקרים עדכניים הראו שדפטומיצין יעיל כמו הטיפולים המקובלים (עם הצלחה טיפולית בכ-44% מהמקרים) וכי צפטוביפרול יעיל כמו דפטומיצין (עם הצלחה טיפולית בכ-70% מהמקרים). הסקירה מדגישה כי שליטה במקור הזיהום היא מרכיב קריטי בטיפול וכוללת הסרת מכשירים תוך-וסקולריים או מושתלים מזוהמים, ניקוז מורסות וניקוי כירורגי.

הסקירה מדגישה את החשיבות של גישה משולבת בטיפול בזיהום דם מחיידק זה. זיהוי מוקדם, טיפול אנטיביוטי מתאים, איתור מוקדי זיהום נוספים וטיפול במקור הזיהום - כל אלה חיוניים להפחתת התחלואה והתמותה הגבוהות הקשורות לזיהום חמור זה.