חמישה מנהלי מחלקות פנימיות מבתי החולים בילינסון, שיבא, השרון, מאיר והלל יפה, קיימו אתמול (א') תדרוך מיוחד לתקשורת ב"זום" שבו ביקשו להציג את עמדותיהם כמסר לציבור לקראת הכניסה לסגר המלא. "אחרי חודשים שבהם שמרנו על שתיקה", הסבירו יוזמי התדרוך, "החלטנו כמנהלים מקרב 111 המחלקות הפנימיות בישראל שבהם כ-1,300 רופאים, לשבור שתיקה ולומר: כולנו חיילים במלחמה הזאת. איננו יכולים עוד לעמוד מנגד אל מול המשבר".
עוד בעניין דומה
בפתח הדברים אמר יו"ר האיגוד לרפואה פנימית, פרופ' אבישי אליס מ"בילינסון": "צריך להיות ברור, הקורונה היא מחלה קשה ואמיתית. המאבק בה הוא מלחמה ואנחנו בעיצומה. אנחנו רואים את הזלזול במחלה ובמסוכנותה מצד אישים שונים.
"רבים מדי מסביבנו מתנועעים בלי מסיכות מיגון, למרות שהמסיכות מצמצמות מאוד את סכנת ההדבקה. אנחנו רואים התקהלויות, אירועים המוניים, חתונות, מפגשים, תפילות של כל הדתות, הפגנות המוניות. אנחנו רואים כל זאת ומבקשים לזעוק כאן, מתוך המחלקות, מתוך החפירות ובלי התפלפלות: תתנהגו בהתאם להנחיות!".
"כל אדם שני בישראל נכלל בקבוצת סיכון לקורונה, גם הצעירים"
ד"ר גדי סגל, מנה מחלקה פנימית ב"שיבא", אמר: "תפסיקו להתעסק בסטטיסטיקות, תפסיקו להתמקד במניין המתים ולחשב כמה מתו בגלל הקורונה או עם הקורונה. מה לכל הרוחות זה משנה? תפסיקו לערבב אמוציות במלחמה הקשה שאנחנו בעיצומה. שימו בשבועות ובחודשים הקרובים את האמוציות בצד. זה נגיף מקולל וביכולתנו לנטרל את ההידבקות.
"המחלה פוגעת בכל חלקי האוכלוסיה. יש שיצאו ממנה בזול, בלי תסמינים קשים, בלי נזקים ארוכי טווח למערכות שונות בגוף - למערכת הנשימתית, הנוירולוגית, הלבבית - אבל יש מי שמהלך המחלה שלהם הידרדר. לכן", הוסיף ד"ר סגל, "עדיף שלא להידבק".
לדברי ד"ר סגל, "שיעור ניכר מהאוכלוסיה בישראל סובל ממחלות רקע. גם השמנה נחשבת למחלת רקע, עישון, סוכרת, בעיות לב - מגוון תחלואות אחרות ולפחות כל אדם שני בישראל נכלל בקבוצת הסיכון הזאת ואני מבקש להבהיר: אנחנו הרופאים עדיין לא יודעים מי מהחולים מועד להידרדרות במצבו ומופתעים כל יום מחדש במחלקות לגלות שגם צעירים, לכאורה ללא שום מחלת רקע, מצבם מידרדר ואין לנו עדיין הסבר לכך.
"אין עדיין תרופה למחלה, אז בינתיים, אני קורא לציבור גלו ערבות הדדית, הראו לעצמכם, להורים שלכם, לילדים שלכם שכל אחד מסוגל לתרום למלחמה: שימוש חובה במסיכה והימנעות מהתקהלות ישמרו עלינו גם אחרי הסגר. בלעדיהם, נחזור לגלים שלישי ורביעי".
"המספרים לא מתקשים לנשום והמספרים לא מתים"
ד"ר דרור דיקר, מנהל מחלקה פנימית ומי שניהל את בית החולים הייעודי לקורונה ב"השרון": "כשמדברים על 'קריסת מערכת הבריאות', זה שימוש ב'מונח מכובס' כי הכוונה לקריסת מחלקות פנימית קורונה שהצילו ומצילות את מדינת ישראל יום יום בחצי השנה האחרונה. ביכולתן לנהל את הטיפול בחולי קורונה לצד החולים בתחלואה הנלוות לה. זו יכולת שאין לה אח ורע בעולם. היא הצילה ומצילה את יחידות הטיפול נמרץ מפני התמוטטות, אלא שיכולת זו נמתחת בימים אלה עד לקצה.
המשמעות היא, על פי דיקר, "אם קודם לכן היו 111 מחלקות פנימיות רגילות ובהן 3,850 מיטות אשפוז, הרי שכעת נותרו בפועל פחות מחלקות כי חלק הוסבו למחלקות פנימיות לקורונה. התוצאה: יש עתה בישראל הרבה פחות מיטות אשפוז ברפואה פנימית מאשר קודם למגיפה, בעוד שאין פחות סוכרתיים ואין פחות חולים אונקולוגים, שלא נמצא להם מקום במחלקות ייעודיות והם מגיעים לפנימיות, או חולים נוירולוגים".
דיקר ביקש להדגיש: "הרפואה הפנימית מהווה 'משפך' בכל בית חולים. מאז ומתמיד הגיעו אלינו כל המאושפזים שלא נמצאה להם מיטה במחלקה ייעודית. התפוסות בפנימיות חוצות את 100%. בתי החולים מתמודדים עם אתגר מסובך וקשה: היכן לאשפז? מי יטפל בחולים? אם מלכתחילה חסרו רופאים ואחיות ואנשי צוות אחרים, קל וחומר לאחר שנוספו גם הרבה חולי קורונה והצפיפות במחלקות עולה בקצב מסחרר.
"לצערי", אמר ד"ר דיקר, "המחלה הפכה למגיפת המספרים: כל גוף תקשורת מנסה לתאר בצורה ציורית טוב יותר את מספרי המגיפה אבל בכך הבאנו לקהות חושים של הציבור כי המספרים לא מדברים, המספרים לא מתקשים לנשום והמספרים לא מתים. בלא משים נעשתה דה-הומיניזציה של המגיפה ולכן קל יותר להתעלם מתוצאותיה.
"בתחילת המחלה הייתי רופא מאוד מודאג ואזרח גאה על התמיכה העצומה שקיבלנו מאזרחי המדינה. היום, בחלוף שישה חודשים, אני רופא פחות מודאג ואזרח מאוד מודאג על מה המגיפה עושה לנו כחברה. הקריאה שלנו לציבור היא: נתגבר על המגיפה בלי כל ספק אבל אנא תנו בנו אמון ותמיכה, כפי שנהגתם בתחילת המגיפה. זו התמודדות ארוכת טווח וחייבים ללמוד לחיות איתה ולא למות איתה. ובצד זה, אני מבקש להעביר מסר חיובי: יש לנו ניסיון שלא קיים בשום מדינה אחרת בעולם בטיפול בחולים מונשמים במחלקות הפנימיות. יש לנו, לצערי, ניסיון רב איך להתמודד עם עומסים כבדים מול חוסר תקינה".
"תחושה מוטעית בציבור שזה נגיף פוליטי, שיש הגזמה ביחס למחלה"
ד"ר יונה קיטאי, מנהלת פנימית קורונה ב"מאיר": "כפנימאית מעל 30 שנה אני מבקשת להפנות את תשומת הלב לשתי תופעות הקשורות בתחלואה יוצאת הדופן הזו: הפתאומיות שמאפיינת את מהלך המחלה. לרגע נראה שהכל בסדר ורגע לאחר מכן מתחילה סערה הנגמרת בקריסה נשימתית. התופעה השנייה: הבדידות של חולי הקורונה. ביקור קרובי משפחה כרוך בסידורים, בתיאומים ובמיגון. מתאפשרת שהייה קצרה בלבד לצד מיטת החולה. בין המגעים עם צוות ממוגן ובקושי מזוהה לבין ביקורי המשפחה הנדירים, החולה נותר בודד לנפשו.
עוד אמרה קיטאי: "כל החששות המוקדמים שליוו את תחילת המגיפה בכל הנוגע להיענות הצוות הרפואי – התבדו. הבעיה עתה היא הקושי האדיר להתמודד עם הגידול המהיר בהיקפי החולים. התגברות התחלואה מעמיסה על המחלקות. הטיפול בחולה קורונה הרבה יותר קשה מאשר בחולה במחלה אחרת: כל פעולה סביבו דורשת יותר זמן, מאמץ שמלווה בקוצר נשימה בתוך המיגון והאדים על משקפי המגן. ועם כל זאת, הצורך להפגין אנושיות, חמלה והתחשבות, להעניק מגע של חסד, למי שחסר באותו רגע ממש את בן המשפחה, שאיננו לצידו.
"התחושה שלנו היא שהציבור לא מבין את חומרת המחלה ואת השלכותיה על הבריאות, על החיים. ברחוב קיימת תחושה מוטעית שזה נגיף פוליטי, שיש הגזמה ביחס למחלה. הציבור חייב להבין את תפקידו הקריטי, לא פחות מזה, במניעת ההדבקה והגעה עד להידרדרות. קשה לראות חולים שפקפקו, זלזלו והתחכמו; שהאמינו בטעות שהכול קונספירציות וגוזמאות והנה הם מידרדרים ומונשמים".
ד"ר סייף אבו מוך, מנהל מחלקה פנימית מ"הלל יפה", ביקש להעביר את עיקרי המסר שלו דווקא בערבית, בדגש על "הצורך בנקיטת כל אמצעי הזהירות המחויבים כדי לעצור את שיעורי ההדבקה המטורפים של המחלה הארורה".